להיות מובטל ולהישאר בריא
כמובטל קשה לשמור על אופטימיות כאשר הכל נראה כה שחור. קשה לשמור על אופטימיות כאשר נדמה לך שכל רגע כל עולמך עומד להתמוטט עליך.
כמובטל אתה חש שהכל קורס למול עיניך ואתה מתבקש לחשוב באופן חיובי, זה נשמע לא נורמלי, לא אנושי.
אתה מתבקש לחייך כאשר הפחד כל הזמן תופס אותך בבטן. אתה מתבקש להישאר רגוע כאשר ארנקך ריק ואין אוכל בבית. אתה מתבקש להישאר בשליטה כאשר אין לך מושג מתי תגיע הוראת פינוי מהדירה או מתי המעקלים ידפקו על דלת ביתך.
כחסר עבודה, למרות כל מה שעובר עליך אתה מתבקש להגיב בשלווה, לא לכעוס מכל שאלה המופנת אליך, במיוחד כאשר אישתך שואלת אותך "מה יהיה?", "איך נשלם?", והריי לך עצמך אין מושג מה יהיה, איך תשלם, אתה לא יודע מה לומר לה, בפנים כל כולך כהר געש העומד להתפוצץ אך אתה נדרש לשקול כל מילה, לא למהר ולענות, לא לפגוע באלו אשר בסה"כ רוצים בטובתך או שהם ולא באשמתם, סובלים כמוך.
כמובטל למרות תחושת היאוש ואובדן הביטחון העצמי שלך אתה מתבקש להישאר רגוע כאשר במשך חודשים אתה פונה לחברות כוח אדם,או ישירות למפעלים. יושב ימים ולילות מול המחשב ותר אחר כל הודעת דרושים.
שלחת מאות פקסים (שעלו כסף שאין לך), שלחת מאות אימלים ואף אחד לא חוזר, אפילו תשובה "קבלנו את מכתבך, נמצאת לא מתאים למשרה הנדרשת. מאחלים לך בהצלחה.", לא מגיעה, כלום, אין כל תגובה, ואתה מרגיש פגוע, מושפל.
כמובטל אתה מתבקש שלא לצאת מדעתך למרות שהתפשרת עם עצמך, למרות שאתה מוכן לוותר על מעמד ושכר, למרות שאתה כבר מוכן לעבוד בכל עבודה העיקר להביא פרנסה הביתה ואז אומרים לך "שיש לך עודף כישורים לעבודה זו", לך תחפש עבודה שבאמת מתאימה לך. הריי היית צריך שיאמרו לך זאת, לא ידעת זאת לבד.
כמובטל אתה מתבקש לשמור על גאווה למרות שעליך לפנות לבני המשפחה בבקשת עזרה. להתמודד עם הבושה, להילחם באגו ולפנות לאבא או לאח שבקושי מצליחים לשרוד את החודש שיתנו לך, רק כהלוואה כסף לשרוד את החודש ולעמוד בהתחיבויות.
קשה להיות מובטל, קשה לנהל חיים באופן נורמלי שאין לך עבודה קבועה . קשה לשמור על אופטימיות ולא לאבד תיקווה. וכל זאת בשעה שפחדים ומחשבות רעות ממלאים אותך, בשעה שאתה מתבייש בעצמך, מתבייש במצבך.
האגו שלך בשפל המדרגה, הכבוד העצמי כבר מזמן קבור עמוק באדמה, ואין לך טיפת אנרגיה בגוף בשביל עצמך.
במצב זה, בשעה קשה זו חובתך לקחת אחריות על עצמך, אין לך בררה. אסור לך להתייאש, אסור לך להרים ידיים אסור לך לאבד תקווה. יש אנשים התלויים בך, יש אנשים שאוהבים אותך, למענם ולמענך קום וצא למלחמה. זו מלחמה קשה, אך אין לך בררה.
תכריז מלחמה בעצמך כנגד עצמך, קום וצא למילחמה בפחדים שלך, הילחם בגאווה, הילחם בבושה, הילחם בכל המחשבות הרעות המשתלטות עליך, הילחם בתחושת האבדון והאובדן, הילחם בכעסים, הילחם בכל מה שמחליש אותך והופך אותך לפגיע. זה קשה. זו מלחמה.
